<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בלק</h1>
<h2>דף לב:</h2>
והוא יושב ממולי [במדבר כ"ב]. בזכות שהן מושיבין כסאות במצות המילה לשלוחו של מקום, שיראה היאך בשמחה מקבלין מצות המילה, שהקב"ה משתבח בו שהן מוסיפין על מצותו בשמחה. נאמר כאן והוא יושב ממולי, ונאמר להלן (בראשית י"ח א') והוא יושב פתח האהל, שראה הקב"ה ושמח במעשיו שנ' (תהלים ק"ד ל"א) ישמח ד' במעשיו. והם מפרסמין ומושיבין המפה על פתח האהל, כדאמרי' [ב"ב צ"ג ע"ב] מפה פרוסה סעודתן.
<h2>דף לז:</h2>
ההוא אמר ולא יעשה [במדבר כ"ג]. בניחותא, רישיה דקרא לאו סיפיה וסיפיה לאו רישיה, כאן לרעה וכאן לטובה. ההוא דקאמר לא איש אל ויכזב היינו על הטובה, והא דכתיב ההוא אמר ולא יעשה, היינו לרעה כשאמר להכחידם ולכלות, עשו תשובה, בטלו הכליה שנ' (שמות ל"ב י"ד) וינחם ד' על הרעה. וכן מצינו ביכניה שנשבע בימינו שימות בלא בנים שנ' (ירמי' כ"ב ל') כתבו את האיש הזה ערירי וגו' כיון שעשה תשובה נוטל הכלי' שנ' ובני אסור בני. וכן באנשי ענתות אמר (ירמי' י"א כ"ג) ושארית לא תהיה להם, וכיון שעשו תשובה קיימו (נחמי' ז' כ"ז) מאה ועשרים ושמונה.
<h2>דף לח.</h2>
וכשם שאין פרצוף של אדם דומות זה לזה כך אין לאדם דעת שווין זה לזה, שלכל א' ניתן לו דעת בפני עצמו שנ' (איוב כ"ח כ"ה) לעשות לרוח משקל למים תיקן במידה, פי' לרוח של כל בריה ובריה, וכן הוא אומר (במדבר כ"ז ט"ז) יפקוד ד' אלקי הרוחות, ותדע לך שהרי כל ראשי העם היו עומדים לדין אותם לפני משה, ופינחס עמד וקינא לה' והוא שנאמר [במדבר כ"ה] וירא פינחס.
<h2>דף קה.</h2>
בן בעור [במדבר כ"ב]. שבא על בעירה ואתונו. פתורה. שם עירו פתורה. ד"א כשולחני הזה שהכל מרצין אצלו כך כל המלכים באין ונמלכין בו. ארץ בני עמו. שמשם היה בלק ונתנבא לו בלעם שסופו למלוך. ד"א פתורה, פותר חלומות היה, ולבלק פתר לו חלומו שיהא מלך, וחזר להיות קוסם, וחזר בו להיות רוח הקודש. הנה כסה את עין הארץ. כלומר הנה שטף סיחון ועוד שהם עינים של [הארץ. ד"א שהם כוסין עינו של] עולם.
תמות נפשי מות ישרים [במדבר כ"ג]. ביקש להיות לו חלק עם האבות עולם וצדיקי ישראל.
ויאמר מואב אל זקני מדין [במדבר כ"ב]. בתחילה לא היה שלום ביניהם, ונתחברו יחד להלחם על ישראל. משל לשני כלבים שנתחברו על הזאב וכו'. בעת ההיא. שגרמה לו השעה.
מה ראה בלק להתגרות בישראל, אלא ראה בלק שהיה בעל קסמים יותר מן בלעם, אך לא היה מכוין דבריו, וראה שהיו עתידין ליפול על ידו עשרים וארבעה אלף, וכן היה לבסוף ע"י שהפקיר בתו נפלו כ"ד אלף מישראל. וישבו שרי מואב עם בלעם [במדבר כ"ב]. ושרי מדין היכן הלכו. אמרו רבותינו כשאמר להם בלעם לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ד' אלי וגו', אמרו וכי יש אב מקלל בנו, אם היה חפץ לקללם לא היה מוציאם מצרים ולא היה מעבירם נחל ארנון, מיד הלכו להם. ושרי מואב נשארו עמו.
ועתה שבו נא בזה גם אתם [במדבר כ"ב]. נתנבא היה שסופן ללכת ממנו בפחי נפש כראשונים. מכאן אמרו חכמים חוצפא אפי' קמי שמיא מהניא, מעיקרא א"ל לא תלך עמהם, ולבסוף א"ל קום לך אתם. לכך חרה אף ה', לפי שבלעם היה שמח שלא הזהירו הקב"ה אלא על המעשה שנאמר אותו תעשה ולא על הדיבור, ודעתו היה לקלל עצמו בדיבור, ולכך ויחר אף אלקים כי הולך הוא.
וילך שפי [במדבר כ"ג]. יחידי. ד"א שפי, כמו שפיי, כלומר שפוי ושליו היה עד אותה שעה שבא לקלל, ומן אותה שעה היה נטרד. ד"א שפי, כמו שפיפון, שהיה קוסם ומנחש ונמשך על גחונו כנחש ושפיפון. ד"א שפי, שהיה צולע, כמו [חולין נ"ד ע"ב] שף מדוכתיה, לפי שנלחץ רגלו אל הקיר על יד אתונו.
<h2>דף קה:</h2>
צ"ע כי גבי בלעם כתיב ויגל ד' את עיני בלעם, וגבי האתון כתיב (במדבר כ"ב כ"ג) ותרא האתון, ולא כתיב ויגל. מלמד שאין אדם יכול לראות מה שהבהמה יכולה לראות, שאם היה אדם רואה השדים והמזיקים ומלאכי חבלה ההולכים בארץ היה נטרד מדעתו.
וילך בלעם עם שרי בלק [במדבר כ"ג]. אבל הנערים שהלכו עמו לא ונשאר הוא לבדו כדפרי' לעיל, להודיע הדבר מה שאירע לו בדרך. האומנם לא אוכל כבדך. מתנבא היה בלק שסופו של בלעם לצאת ממנו בקלון. ויעלהו במות בעל. בית גליא שלו. אולי יקרה ד' לקראתי. אמר אינו רגיל לדבר עמי אלא בלילה ושמא ע"י הקרבנות במקרה יגלה עלי וידבר בי.
מה אקוב לא קבה אל [במדבר כ"ג]. אמר בלעם אף כשנטל יעקב [הברכות] במרמה מאביו והטעה את אביו, ולא קללו אביו כשד ולא כמקוס שנ' (בראשית כ"ז י"ח) גם ברוך יהיה, ואני היאך אוכל לקללם. ד"א לא קבה אל. אמר בלעם אף כשהיו ישראל חייבין מיתה על שמרדו וכפרו בעיקר ואמרו (שמות ל"ב ד') אלה אלהיך ישראל, אעפ"כ לא זז חיבתן מהן, ולא נטל מעליהן ענני כבוד ולא מן ולא באר ולא זעם עליהם, והשרה שכינתו באהל מועד והיאך אוכל לקללם. ד"א לא קבה אל. בברכות של הר גריזים הזכיר שמם שנ' (דברים כ"ז י"ב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וגו' ובקללות בהר עיבל לא הזכיר שמם שנ' (שם שם י"ג) ואלה יעמדו על הקללה ולא כתיב לקלל את העם. וכן כשחוטאין כתיב (דברים כ"ח ט"ו) והיה אם לא תשמע ובאו עליך כל הקללות ולא הזכיר שמו הקדוש בכללם, אך על ברכתו הזכיר שמו הקדוש שנ' (שם כ"ח א') ונתנך ד' אלקיך עליון וכן (שם שם ח') יצו ד' אתך את הברכה וגו'. ומה אזעום לא זעם ד'. בגמרא אין לי כח לקלל העם אלא בשעה שהוא זועם שנ' (תהלים ז' י"ב) ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע כאמרו וכל אותן (יום) [הימים] לא זעם, וזשה"כ (מיכה ו' ה') עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וגו' למען דעת צדקות ד', שלא זעם כל אותן הימים.
ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו [במדבר כ"ב]. וכי לא היה לו עבד שיכול לחבוש אלא מרוב שנאתו קם ועמד בזריזות הוא בעצמו. מכאן ששנאה מקלקלת השורה. ויתיצב מלאך ד' בדרך. בכל הפרשה כתיב אלקים וכאן כתיב מלאך ד', אלא מלאך של רחמים היה, ולא נעשה מעולם לסטן רק לבלעם שנ' מלאך ד' לשטן לו ולא לאחרים לשטן. וזהו הנה אנכי יצאתי לשטן, אמר לו אתה גרמת לי לשמש באומנות שאינה שלי ולהיות לשטן. ואותו מלאך מיכאל היה כי מלאך אותיות מכא"ל הוא שר של ישראל. ושני נעריו עמו. דרך ארץ אדם חשוב אינו יוצא לדרך בפחות משני נערים, שאם יצטרך לנקביו השני משמשו. ותרא האתון את מלאך ד'. מפני מה ראתה האתון מה שלא ראה בלעם, כדי לביישו מפני שרי מואב שהלך לקלל את ישראל ואז לא יוכל להתגאות וידעו כי אינו מתוך חכמתו הבא לו אלא מתוך המקום. זה שלש רגלים. רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה (ההגונה) [החוגגת] להקב"ה שלש רגלים בשנה. לו יש חרב בידי. א"ל אם אין אתה יכול להרוג אותי בלשונך אלא ע"י חרב היאך אתה יכול להרוג אומה שלימה וטובה בפיך, שתק ולא מצא תשובה. התחילו שרי מואב תמהין שראו ניסים שלא היו כמותם בעולם, נתבייש ואמר להם אינה שלי, כלומר לכך לא רציתי להרוג אותה בפי ובלשונה. לכך השיבה לו שנ' ותאמר האתון אל בלעם הלא אנכי אתונך וגו' מעודך עד היום הזה. מכאן למדת שלא היה הרשע זקן שהאתון גדולה ממנו. זה שלש רגלים. גם המלאך תבע מן הרשע דין שלא רצתה ללכת בעבור שהיה רוצה לעקור ולקלל י"ב שבטים כמנין ז"ה. והם אומה שלמה המקיימת ליראות לפני האלקים בג' רגלים. הנה אנכי יצאתי לשטן. כדפי' לעיל, יצאתי מאומנותי להיות לך לשטן שלא הורגלתי מעולם ואתה הזקקתני לכך. ורמז לאותו רשע שרוצה לעקור אומה שמקיימת התורה שמתחלת באנכי, והמסכתות ס' בגי' הנה, וזה גרם לי לצאת לשטן לך.
ויקר אלקים אל בלעם [במדבר כ"ג]. קרא אותו ואמר לו רשע מה אתה עושה. ולכך כתיב לשון קרי שהביא עליו מקרה לילה. וישם ד' דבר בפי בלעם. הניח בפיו דבר שעוקם בפיו ופוקקו, כאדם הקובע מסמר בלוח, כך פקקו שלא היה יכול לקלל. ר' אליעזר אומר מלאך היה מדבר, דבר היוצא מפי בלעם, כלומר שם המלאך בפיו לדבר במקומו. ר' יהושע אומר מלאך היה מחכה אותו, שלא היה מוציא דבר אחר. מן ארם ינחני בלק וגו'. כיון שראה בלעם שלא הצליח לקלל שפקקו פיו, מיד התחיל לקרות תגר על בלק, שנ' וישא משלו [וגו'] פתרון מן הרמים הייתי והורידני לבאר שחת שנ' ינחני בלק, ינחוני לשון הורדה שהורידו מכבוד לגיהנם. לכה ארה לי יעקב. מהו לי היה לו לומר ליעקב, אלא אמר בלעם כל מי שמארר בני יעקב מארר עצמו מפי הגבורה שנ' (בראשית י"ב ג') ומקללך אאור. ולכה זועמה ישראל. מלך שנתן עטרה בראשו כישראל שנ' (ישעי' מ"ט ג') ישראל אשר בך אתפאר, בפאר המקום, כתיב בתפילין שעל ראשו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ומי שהוא זועמה אז הוא זועם עצמו, ואם כן (כולם) [כלום] יש (בהם) [לו] חיים.
[לא תלך עמהם] (במדבר כ"ב). א"ל הקב"ה רשע אני כתבתי על ישראל (זכרי' ב' י"ב) כל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עיני, לכך הייתה עינו פתוחה ויצאה חוץ מראשו, לכך הזהירו הקב"ה בתחילה שנ' ויאמר אלקים אל בלעם לא תלך עמהם. אמר לפניו רבש"ע אקללם במקומי אמר לו לא תאור את העם, אמר לו אברכם א"ל אינם צריכים לברכותיך כי ברוך הוא, וכן אמרי' לה לצרעה לא מדובשך ולא מעוקצך. ד"א לא תאור את העם כי ברוך הוא. שנ' (דברים ז' י"ד) ברוך תהיה מכל העמים וכבר קדמתי ברכתי עליהם, ואין כלי מלא ברכות מחזיק קללה.
הן עם לבדד ישכון [במדבר כ"ג]. לעתיד לבא כשיהיו שמחין אין שום אומה שמיחה עמהן שנ' (דברים ל"ב י"ב) ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. ובגוים לא יתחשב. פי' אם שמחים הם בעוה"ז אין עולין להם בשמחתן לנכות מהם ממה שנגזר עליהם, וזהו לא יתחשב אינו מן החשבון. [ד"א] אינן נמנין עם האומות להיות כלה שנ' (ירמי' ל' י"א) כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה וגו'.
מי מנה עפר יעקב [במדבר כ"ג]. מי יוכל למנות מצות שעושין ישראל בעפר, לא תחרוש בשור וחמור, לא תזרע כלאים, אפר פרה, עפר סוטה, ערלה כלאי הכרם וכולהו מצות התלויין בארץ. ומספר את רובע ישראל. כלומר מי יוכל למנות המצות שיצאו מן אותן שהיו מחבבות רביעיות של מצוה שנ' (בראשית ל' ט"ז) ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו וגו' ואומר (בראשית ל' ג') הנה אמתי בלהה בא אליה וגו' ואומר (שם שם ט') ותרא לאה כי עמדה מלדת וגו' ותקח את זלפה שפחתה וגו' וכן שרי (שם ט"ז ג') ותקח שרי אשת אברם את הגר וגו'.
ד"א מי מנה עפר יעקב [במדבר כ"ג]. מי יוכל למנות כל מצות שכל אחד ואחד מישראל עושה [משעה שנולד] עד ששב לעפר, ילדתו אמו שומרת ימי לידה, אם זכר הוא ימול לח' ימים, בן ג' שנים אביו מחנכו למצות ולברך השם, בן ה' שנים למקרא, בן י' מכניסו למשנה, בן חודש אם בכור הוא נפדה, יצא לחרוש לא תחרוש בשור וחמור, לזרוע לא תזרע כלאים, לקצור לקט שכחה ופיאה, דש לא תחסום, מדד גרנו תרומות ומעשרות, לש חלה לכהן, לאכול נטילת ידים ברכת המוציא ברכת המזון.
ומספר [את] רבע ישראל [במדבר כ"ג]. מי יוכל למנות מצות שעושים על רביעיותיהן, אירס אשה מברך לקדש אשה כדאיתא בירושלמי [ברכות פ"ט ה"ג] חתן מברך עובר לעשייתן, וכן מברך שהחיינו, וכן פסק כי הקידושין מני ליה לכי יקח אשה עם שאר חייבי עשה. אירס ברכת ארוסין, כנסה ברכת נשואין, בא עליה אם בתולה היא מברך, ראתה דם פירש ממנה וכו'.
ויאמר בלק אל בלעם [וגו'] לקוב אויבי וגו' ברכת ברך [במדבר כ"ג]. ב' ברכות הללו, אחת שמברכן, ואחת שמשבחן ואומר שהם ראויין לברכה ולא לקללה. וכולו לא תראה. אמר שמא לפי שראית כל העם ביחד עמדה להם זכות אבותם, לכך קצהו תראה, פי' מקצתו ולא כולו אולי תוכל לקללו. שדה צופים. הוא תל שעושין באמצע השדות ומקום גבוה להעמיד שם צופה אחד [לראות] אם חיל בא מרחוק. אל ראש הפסגה. ראה בלק ששם מת משה והיה סבור שנופלין שם בידו. וישא. פי' שניתן בקול גדול מסוף העולם עד סופו. משלו. שהיה מדבר נבואתו במשל ובחידה.
ההוא אמר ולא יעשה [במדבר כ"ג]. בניחותא, רישיה דקרא לאו סיפיה וסיפיה לאו רישיה, כאן לרעה וכאן לטובה. ההוא דקאמר לא איש אל ויכזב היינו על הטובה, והא דכתיב ההוא אמר ולא יעשה, היינו לרעה כשאמר להכחידם ולכלות, עשו תשובה, בטלו הכליה שנ' (שמות ל"ב י"ד) וינחם ד' על הרעה. וכן מצינו ביכניה שנשבע בימינו שימות בלא בנים שנ' (ירמי' כ"ב ל') כתבו את האיש הזה ערירי וגו' כיון שעשה תשובה נוטל הכלי' שנ' ובני אסור בני. וכן באנשי ענתות אמר (ירמי' י"א כ"ג) ושארית לא תהיה להם, וכיון שעשו תשובה קיימו (נחמי' ז' כ"ז) מאה ועשרים ושמונה.
לא הביט און ביעקב [במדבר כ"ג]. אמר בלעם היאך אתה סבור שאוכל לקללם, אין הקב"ה מסתכל בעבירות שבידם ולא בגיאות שלהם שנ' ולא ראה עמל בישראל. וכן תרגם אונקלוס. ד' אלקיו עמו. אמר בלעם אתה אומר לכה ארה לי יעקב, פרדס שאין לו שומר יכול הגנב להזיקו או [אם] השומר ישן, אך באלו כתיב (תהלים קכ"א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, והיאך אני יכול להזיקם וה' אלקיו עמו שהענן הולך לפניו. ותרועת מלך בו. זו קיבוץ גליות שנ' (ישעי' כ"ז י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר וגו' ואותו שופר הוילון יטול הקב"ה ויתקע ג' תקיעות וכו'. ד"א לא הביט און ביעקב. אמר בלעם אף במקום שאתם אומרים ששיקר יעקב לאביו שאמר (בראשית כ"ז י"ט) אנכי עשו בכורך לא שיקר, להכי קרינן אנכי עשו בכורך.
אל מוציאם ממצרים [במדבר כ"ג]. אמר בלעם אמרת אלי (כ"ב י"א) הנה העם [ה]יוצא ממצרים משמע שיצא מעצמו, לא כן אלא הקב"ה הוציאם הוי אל מוציאם ממצרים. כתועפות ראם לו. תועפות לשון חוזק, לו קאי אקב"ה שהוציאם בחוזק.
כי לא נחש ביעקב [במדבר כ"ג]. אמר בלעם אתה חזר ומקסם באיזה מקום תשלוט בהן לקללם, ומדוע בחרת לזה כי הם ראויין לברכה, שהרי אינם מנחשין ומקסמין כשהם צריכין להלחם בשונאיהם, אך כהן גדול לובש באורים ותומים ונשאלין בהקב"ה שנ' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ע"י אורים ותומים. ד"א כי לא נחש ביעקב. כלומר אין שום ניחוש מזיק ליעקב, ולא שום קסם מועיל עליהם, כשעושין תשובה מיד הכל בטל שנ' (ישעי' מ"ד כ"ה) מיפר אותות בדים וקוסמים יהולל. כעת יאמר ליעקב וגו'. ראה בלעם שעתידין ישראל לישב לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו ושואלין ממנו למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו, ומלאכי השרת שואלין מה הורה הקב"ה שאינן יכולין ליכנס במחיצתן.
הן עם כלביא יקום [במדבר כ"ג]. אמר אין עם בעולם כיוצא בהם שהם ישינים מיגיעה של תורה והמצות, ועומדין משנתן כאריות וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקב"ה, ואח"כ עומדין כאריות ומפליגין לדרך ארץ ולמשא ומתן. ואם נתקל אחד מהן או אם מחבלין [באו] לאחד, ממליך להקב"ה ואומר שמע ישראל וכו' מיד נחבלין המחבלין מפניו ובורחין. וזהו לא ישכב עד יאכל טרף, קאי אק"ש שעל מיטתו, ובערבית מלחשין ברוך שם כמל"ו אז הם נמסרין משומרי היום לשומרי לילה, וכשבאין לישן מפקידין רוחן ונשמתן ביד הקב"ה שנ' (תהלים ל"א ו') בידך אפקיד רוחי, וכשננערו משנתן ממליכין להקב"ה ושומרי לילה מוסרין אותו לשומרי יום שנ' (תהלים ק"ל ו') נפשי לד' משומרים לבקר שומרים לבקר, לכך אמר בלעם שאין אומה כמותה וראוייה לברכה. ד"א הן עם כלביא יקום, על מצות מילה אמר שנ' ד' אלקיו עמו, ששמו נחתם בבשרינו שם שד"י. ודם חללים ישתה. זו המציצה. וזשה"כ (תהלים ס"ח) אם תשכבון בין שפתיים, קרי ביה שפתים זו מציצה. ויען בלעם ויאמר. אמר בלעם איני מברכן ברצוני כי אם בעל כרחי. אשר ידבר ד' אותו אעשה. מלמד שהנביא מתנבא בע"כ.
וירא את ישראל שוכן לשבטיו [במדבר כ"ד]. בגמרא [ב"ב ס' ע"א] ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה אמר ראויין שתשרה שכינה עליהם. ותהי עליו רוח אלהים. לברכם.
נופל וגלוי עינים [במדבר כ"ד]. שהיה נופל על פניו כשהדיבור בא אליו, לפי שהערלה מאוסה לפני הקב"ה שנ' (בראשית י"ז ג') ויפול אברם על פניו. וגלוי עינים. שהיה נופל על פניו כי נתגלו לו עניני נבואה. אשר מחזה שדי יחזה. ר"ת וס"ת מראה והוא [בגמטריא] גבריאל, כי גבריאל היודע דעת עליון הגיד לבלעם, ובלעם היה נופל וגלוי עינים.
מה טובו אהליך יעקב [במדבר כ"ד]. אלו בתי מדרשות שהיו מרביצים שם התורה והמצות כי שום עבירה אינה מכבה אהבתה של תורה שנ' (שה"ש ח' ז') מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, אהבה של מצוה עבירה מכבה אותה. וזה אהבת התורה הנדרשת בי"ג מדות. כשראה בלעם כך, אמר מה טובו אהליך יעקב, שמטהרת לומדיה ומצלת אותם ממלאך המות ומכל רע.
משכנותיך ישראל [במדבר כ"ד]. אילו בתי כנסיות של [כל] עולם ושמו של הקב"ה שוכן בתוכם שנ' (במדבר ל"ה ל"ד) אשר אני שוכן [בתוכה ואומר השוכן] אתם בתוך טומאתם (ויקרא ט"ז ט"ז). ואומר (מלאכי א' י"א) ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, זו תפילה. ולכך תמה אותו רשע על אלו ב' דברים שנטע הקב"ה לנחמה בעמו במקום הקרבנות ואפי' בגלות. וזהו (ישעי' מ' א') נחמו נחמו עמי, אמר הקב"ה ב' נחמות נחמתי לכם בגלות שהן שקולים כקרבנות, תורה ותפילה. וזהו (שם מ' ב') דברו על לב ירושלים, דברו זו תורה שנ' וידבר ד' וגו' ושקולה כקרבנות ומכפרת ומטהרת לומדיה שנ' זאת התורה לעולה למנחה וגו' ולכל מיני קרבנות, נמשלה תורה ליין ולשמן ולחם, על לב זו תפילה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ושקולה כקרבנות שנ' אדם כי יקריב מכם היאך אדם מקריב מעצמו אלא זו תפלה שבא מעבודת הלב. ולכך תמה אותו רשע על כח התפילה שהיא עולה לפני הקב"ה שנ' (בראשית כ"ח י"ז) וזה שער השמים, וז"ה אלו י"ח ברכות שיש בהם תיבות כמניין שע"ר השמי"ם, וכן בגימ' שמנה עשר וכמניין ר"ת של התחלות ברכות יש מלאכים (וח' מאות אלף וי"ח) [והם אלף וח' מאות] ועושין ממנו כתר לרם ונישא, ועל כח דבר זה אמר הרשע מה טובו.
[כנחלים נטיו] [במדבר כ"ד]. ביקש בלעם לבקש שלא תהא מלכות נמשכת חזר ואמר כנחלים נטיו. ביקש לומר לא (תבא להם זיב) [תהא להם זיו] ואמר כגנות עלי נהר. לא תהא ריחם נודף ואמר כאהלים נטע ד'. לשון מר ואהלות (תהלים מ"ה ט'), נטע לשון ויטע, (בראשית ב' ח') ויטע ד' גן וגו'. לא יהיו להם מלכים בעלי קומה אמר כארזים עלי מים, לא יהיה להם מלך בן מלך אמר יזל מים מדליו, לא יהיה מלכותם שולטת באומות אמר וזרעו במים רבים, לא תהא [מלכותם] עזה אמר וירם מאגג מלכו, לא תהא מלכותם אימה אמר ותינשא מלכותו שיהא להם אימה.
<h2>דף קו.</h2>
וירא בלק [במדבר כ"ב]. יש ראיה שהיא שמיעה שנ' (שמות כ' י"ח) וכל העם רואים את הקולות היא שמיעה וכן וירא בלק, ויש שמיעה שהיא ראיה כמו (שמות י"ח א') וישמע יתרו. דבר אחר וירא בלק זהו שאמר הכתוב (דברים ל"ב ד') הצור תמים פעלו וגו' מפני מה העמיד הקב"ה נביאים ומלכים וחכמים מאומות העולם כמו מישראל, כדי לטורדן מן העולם, שלא יהא להם פתחון פה לעתיד לבא לומר לפני הקב"ה רחקתנו אילמלא היה בנו נביאים וחכמים כמו מישראל היינו עוסקים בתורה. ראה מה יש בין נביאי אומות העולם לנביאי ישראל, נביאי ישראל מחזירין את האומות מן העבירות שנ' (יחזקאל ל"ג ז') ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל, נביא שעמד לאומות בלעם הרשע העמיד (פרעה) [פרצה] לאבד הבריות [מעוה"ב] ולזנות לבנות מואב, לקצר לבעל פעור. לכך נקרא בלק שעל ידו הקב"ה בולק נבואה מאומות העולם. וזהו וירא בלק, וירא הקב"ה ברשעתן של אומות העולם ובולק מהם נביאים.
לכה איעצך [במדבר כ"ד]. נתן לו עצה להפיל את ישראל אמר אלקיהם שונא זימה הוא והם מתאוים לכלי פשתן וזשה"כ (במדבר ל"א ט"ז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם כלומר בעצת בלעם. וזשה"כ (משלי כ"ז י"ד) מברך רעהו בקול גדול, זה בלעם שהיה נשמע קולו מסוף העולם עד סופו כשהיה מברך ישראל בעל כרחו, קללה יחשב לו שנתן עצה שנפלו מהם כ"ד אלף מישראל. מכאן פסק הלכה דבכל יום שקורין בו התורה ויש לו מעמד בתורה, יכול לעכב על שונאו מלהיות שליח ציבור. לפי שמפסידין מעמדו לקרות. ואפי' אם יקראנו יכול לומר אינו רוצה בברכתו, משום שנ' מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו.
ויען בלעם [וגו'] אם יתן לי בלק וגו' [במדבר כ"ב]. אמר אם בלק היה שוכר חיילות כנגדן ספק נוצחין או לאו אינו דין שיתן מלא ביתו ונוצח, וכן הרחיב נפשו לשאול בשכירותו. לא אוכל לעבור את פי ד'. נתנבא שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו בו האבות מפי הקב"ה, מכאן שמתחילה היה נביא אמת ולבסוף נביא שקר.
